יש לי חבר שאני מעריך מאוד. גם כחבר וגם כ'מקצוען' בעבודתו.
לפני מספר שבועות קיבלתי ממנו הודעת ווטסאפ שגרתית באחת הקבוצות.
מסתבר שהייתה טעות קטנה בהודעה.
אחרי כמה דקות אני מקבל ממנו הודעה נוספת בקבוצה, תחת הכותרת "יצאתי אהבל". הוא התנצל על הטעות שכתב בהודעה.
אינני זוכר בדיוק מה היה תוכן ההודעה או מה היתה הטעות, אבל זאת הודעה שלא אשכח הרבה זמן…
בשבילי לכתוב את צמד המילים "יצאתי אהבל" ועוד בקבוצה רבת משתתפים זה כמעט בלתי אפשרי. במקומו, הייתי מחפש איך להאשים את כל העולם.. ורק בסוף אם לא הייתה לי ברירה אולי הייתי מודה בטעות. אבל להודיע לכולם "יצאתי אהבל" זו ענווה של ממש.
השבוע תיקנתי משהו בבית. הזזתי את מכונת הכביסה והמרכך שישב מעליה נפל על המתקן לייבוש הכביסה שעמד בצד, וברגע אחד שבר אותו. הרגשתי גם קצת אשם וגם די מטומטם…
בהתחלה חשבתי להאשים את מי שתלה יותר מדי כביסה, אחר כך את היצרן שעושה מתקן כל כך חלש ולבסוף הסכמתי להאשים קצת גם את עצמי.
ואז נזכרתי באותה הודעת קסם של אותו חבר. במקום להאשים את כולם, פשוט לחשתי לעצמי את מילות הקסם "יצאתי אהבל". זה היה כל כך משחרר.
קנינו מתקן חדש ושלום עלי ועל כל ישראל…
למה כל כך קשה לנו להודות בטעויות?! 😒
דוד, מלך ישראל, לימד אותנו להודות: "חטאתי לה' "
הוא לא התבייש, אז למה לנו זה כל כך קשה? האם יש מישהו שאינו טועה?!
השבוע, אחד מילדי עשה שטות.פניתי אליו בתקיפות, לא הספקתי לסיים את המשפט והוא ענה:
"טעות שלי". ברגע אחד, כל המלחמה שיכלה להתפתח הסתיימה.. איזה שחרור נפלא!
דווקא עכשיו לקראת החופש זו הזדמנות לעשות שינוי.
הנטייה שלנו פעמים רבות היא לכעוס על מי שלא הוריד מהשולחן או מי שלא עוזר בבית או סתם לחפש את האשם…
אנו משקיעים כל כך הרבה מאמץ בהאשמות ומריבות
במקום פשוט ללמוד איך להודות בטעויות, ואולי אפילו לצחוק עליהן…
אם נצחק על הטעויות שלנו, זה לא יגרום לאחרים לזלזל בנו, אלא להיפך- הם יעריכו אותנו יותר.
אז אני כבר "יצאתי אהבל" לפחות פעם אחת, מה איתכם?!