פתחתי השבוע את המשלוח שהגיע מה'סופר' וראיתי שחבילת הקוטג' נפתחה ונשפכה במהלך ההובלה.
כמה ימים קודם לכן סיפר לי חבר שהוא התקשר לרשת המזון ודיווח להם על קופסא פתוחה שהגיעה אליו במשלוח, והם בתמורה הביאו לו קופסא חדשה.
ניגשתי אל הטלפון כדי להתקשר ודמיינתי איך זה יתנהל: אחכה כמה דקות למענה, אצטרך להסביר מה קרה, לחכות שירשמו את הפרטים, יתכן וגם יעבירו אותי מאחד לשני וכל זה בגלל קצת קוטג' שנשפך…
הבנתי שזה כנראה לא משתלם והחלטתי לוותר.
חשבתי לעצמי על מקרים שונים במהלך החיים בהם אני "לא מוותר".
על הזמן הרב שאני יכול לעמוד בתור לקופה הראשית מכיוון שהיה טעות קטנה בחשבון… על כך שאיני מאפשר למכונית שעקפה אותי בפקק לחזור חזרה לנתיב שלי ולעכב אותי במספר שניות
מדוע אני עושה זאת?!
התשובה היא פשוטה: "על העיקרון".
לפני מספר שנים פגשתי חבר שאמר לי:
"ילדון? הכוונה לילד קטן. דובון? דובי קטן. אם כן מהו עיקרון? שאל. עיקר קטן, עניתי, תוך כדי שאני מבין את כוונתו.
פעמים רבות אנו נלחמים על העקרונות שלנו, אך בעצם מדובר בדברים שאינם מהותיים במיוחד, שוליים אפילו…
מאז אותה השיחה עם החבר, אני משתדל לחשוב פעמיים לפני שאני נלחם על העקרונות שלי. אני שואל את עצמי האם מדובר על משהו משמעותי או שחשוב לי להגן על ה'אגו' שלי.
אכן יש דברים משמעותיים שחשוב לנו לשמור עליהם אך קל מאוד להגיע למצב בו אנו נלחמים 'על העקרון' ולא על הערך המשמעותי בעינינו.
בסדנאות ההורים אני רואה כיצד חלק ניכר מהמריבות בין ההורים והילדים הן 'על העיקרון'. אמא שמסוגלת לקרוא לילד שלה מהקומה השניה כדי שיוריד את הצלחת מהשולחן ואבא שמתעקש שהילד יכין את שיעורי הבית עכשיו למרות שניתן להכין אותן בנחת בשעה מאוחרת יותר.
למה?! על העיקרון!
עכשיו תעשה. עכשיו תבוא. עכשיו תלך.
שמעתי פעם מאדם חכם: "לפעמים מותר לך להיות פראייר". הבדיחה אומרת שפראיירים מאריכים ימים. מדוע?! הם לא מתים- רק מתחלפים.
מוטב שנוותר על ה'עקרונות' הגדולים ונלמד את הילדים שלנו וגם את עצמנו שצריך לפעמים פשוט לוותר.