ברגעים אלו הסתיימה בחינת הבגרות בתנ"ך. וכאן מתחילה העבודה שלנו – אלו שבודקים לכם את הבגרויות.
טוב, זה בטח נשמע משעמם, לסמן v או x ולתת ציון. אבל לפעמים, מה לעשות, זה יכול להיות אפילו מעניין…
כבר התרגלתי לראות "בעזרת ה' נעשה ונצליח" "נ נח נחמן מאומן". "הבוחן תתחשב" ועוד…
גם מהבקשה: "הבוחן, אם אתה יכול, בבקשה אל תבדוק את המבחן שלי בשבת…" כבר לא נעלבתי.
היה גם
תלמיד חביב שהחליט לפתוח את המבחן בבקשה צנועה:
"בוחן יקר עומדת בפניך מצווה נדירה. מצווה של מתן בסתר! אני איני מכיר אותך ואתה אינך מכיר אותי – אל תפספס את המצווה!🙃
אם הסיפור הקודם גרם לי לחייך, הסיפור הבא דווקא לא…
זה היה בשעת לילה מאוחרת.
נתקלתי בכיתה שהציונים שלה היו די דומים לטמפרטורה, רק אציין שאותו יום לא היה חמסין…
ניתן היה לומר כי כל הכיתה קבלה 100, רק בתנאי שנצרף את כל הציונים יחד.
בתוכי, זלזלתי בציונים הנמוכים, עד שהגעתי למבחן האחרון…
עברתי בזריזות על התשובות, ובראשי עולות המחשבות איזה תשובות מטופשות אפשר כבר לענות על שאלות כל כך פשוטות… זחוח הגעתי לשאלה האחרונה, או אפילו אחרי האחרונה.
התלמיד כתב שאלה 23. מה לעשות, במבחן היו רק 22 שאלות!
הפעם באמת צחקתי, טעות כזו עוד לא ראיתי…
ואני, מתוך סקרנות, החלטתי לקרוא את התשובה, בפרט כאשר זו הייתה התשובה הארוכה ביותר במבחן.
לאחר מספר שניות כבר לא צחקתי. אחרי כמה דקות אפילו בכיתי…
בשורה הראשונה היה כתוב כך: "בוחן יקר!! אני יודע שאין שאלה 23".
ואז כתב – אבל לי יש שאלה אליך הבוחן .. אתה הרי מאמין בתורה ובאלוקים, איך יתכן ש…. וכאן הוא פירט את כל סיפור חייו הקשה, תוך כדי שהוא מעלה את כל הצרות שנעשו לו ולמשפחתו וגם את הקושי שלו להשאר אדם מאמין.
לסיום הוא שאל: "האם יש לך תשובה בשבילי?!"
ואני, שצחקתי על התשובות השגויות שלו, עמדתי חיוור פנים, מחפש בין הכתובים ולא מוצא תשובה..
חשבתי לעצמי, לו היה לי סיפור חיים דומה לשלו, האם בכלל הייתי לומד תנ"ך?! האם הייתי ניגש לבגרות?!
חזרתי לבדוק את המבחן מחדש תוך כדי שאני רואה באור יקרות כל תשובה שהוא הצליח לענות!
ואני, את השיעור שלי לחיים כבר קיבלתי.
זו הייתה השאלה הקשה ביותר שהכרתי בבחינת הבגרות.